בקשה לצו ביניים. המבקשת עתרה כי בית המשפט יורה למשיב 1 (להלן: "
הרשם") להימנע מלשנות את שמה של המבקשת בצורה כפויה, וזאת - עד למתן פסק דין סופי בעתירה.
טענות המבקשת
המבקשת עוסקת לטענתה בייעוץ והקמה של מערכי אבטחה, כאשר לשיטתה היא
מסיקה מרכיבים שונים את קונפסט האבטחה אותו היא בונה עבור הלקוח. מכאן לטענתה נגזר שמה "היסק אבטחה".
המשיבה 2 (להלן: "
המשיבה") עוסקת לגישת המבקשת רק בפן הטכנולוגי של נושא האבטחה, קרי היא מספקת מוצרי אבטחה, רכיבים אלקטרוניים ותקשורת. המשיבה ידעה על שמה של המבקשת - כך לטענת המבקשת - לכול המאוחר בשלהי שנת 2008, כאשר המשיבה התמודדה על תפקיד ספקית טכנולוגית בפרויקט בהודו. לגישת המבקשת, לאחר שהיא דחתה את הצעת המשיבה במסגרת פרויקט זה, פנתה המשיבה בתלונה לרשם על הזהות כביכול בין שמה של המשיבה לבין שמה של המבקשת, וזאת ממניעים נקמניים.
המבקשת טענה כי הרשם החליט בבקשה ללא ידיעתה, ומבלי שניתנה לה הזדמנות למסור את גרסתה שלה. היא פנתה אל הרשם וטענה כי לא קיים דמיון בין שמה שלה לבין שמה של המשיבה - לא מבחינת פירוש השמות, לא מבחינת המראה, לא מבחינת הצליל ולא מבחינת הכיתוב של השמות בשפה האנגלית.
עוד נטען כי קיימת הטעיה גם בשמה של המשיבה, שיש בו משום הטעייה לשם של חברה ישראלית הקודמת לה, ששמה הוא היי סקיוריטי מערכות בע"מ. לו היה הרשם בוחן זאת, הרי למשיבה לא היה מותר כלל לעשות שימוש בשמה שלה.
המבקשת טענה כי היא קבלה מספר פניות טלפוניות מהרשם, כאשר בכול אחת מהן ניתנה לכאורה החלטה שונה שלו. בסופו של דבר, בהחלטה שהיא לגישת המבקשת ההחלטה השישית של הרשם, הוא החליט כי על המבקשת לשנות את שמה - הן את שמה העברי והן את שמה הלועזי.
ביום 25.10.11, הגישה המבקשת עתירה (שתכונה "
העתירה המקורית") ובקשה לצו ביניים. במסגרת הדיון המקדמי בעתירה המקורית מיום 19.1.12, הוחלט כי ייערך שימוע למבקשת, וכי הרשם יודיע לבית המשפט על עמדתו לאחר עריכת השימוע. המבקשת טוענת כי הרשם ציין במסגרת הדיון בבית המשפט מיום 19.1.12, כי לגישתו אין תועלת בשימוע נוסף. המבקשת טוענת כי מעמדה זו עולה, כי לא היתה כוונה אמיתית של הרשם לערוך את השימוע בלב פתוח ובנפש חפצה.
בעקבות ההחלטה מיום 19.1.12, הודיע הרשם לצדדים ביום 21.2.12 כי עליהם להעביר לידיו כל חומר רלוונטי. המבקשת הפנתה את הרשם לטענתה לכתבי הטענות שהוגשו על ידיה בעתירה המקורית. ביום 12.3.12 המציא הרשם את החלטתו שניתנה במסגרת השימוע הנוסף. המבקשת ביקשה לאחר מכן לתקן את העתירה, וביום 17.6.12 התקבלה החלטה שהתירה לה לעשות כן. ביום 17.6.12 בוטל הסעד הארעי שהיה בתוקפו עד להחלטה אחרת.
בבקשה הנוכחית, טענה המבקשת כי שמה הוא היסק, כי השם כולל ניקוד והוא נובע מהפועל "להסיק", ולא מהמילה האנגלית security. לטענתה, הרשם לא בחן את תלונת המשיבה בצורה יסודית, הוא קבל את החלטותיו כלאחר יד, ללא הליך מסודר הכולל תשתית ראייתית, ללא שהוא עמד בחובת ההנמקה, ובלא עמידה על עיקרון השקיפות והפומביות - שכן החלטות המשיב נמסרו למבקשת בטלפון.
לטענת המבקשת, השימוע המאוחר שנעשה, וההחלטה האחרונה בעקבותיו, אינם מותירים מקום לספק כי השימוע לא נעשה בלב פתוח ובנפש חפצה. עוד נטען, כי ההחלטה שהתקבלה על ידי הרשם אינה מידתית, ואינה מתיישבת עם האיזון הראוי בין התכלית שבדין לבין הגשמתה בפועל. כתוצאה מההחלטה, המבקשת עלולה לאבד לקוחות רבים, או להשקיע משאבים במיתוג מחדש ויצירת מוניטין חדש. עוד נטען כי צו הביניים נועד לשמור על המצב הקיים, כאשר נזקה של המבקשת אם הצו לא יינתן כמוהו כהחלטה בעתירה לגופה, משום שיהיה עליה להתחיל למתג את עצמה מחדש, והיא עלולה לאבד לקוחות. מנגד, למשיבה אין אתר, אין דומיין ואין לה לוגו. לכן לא ייגרם למשיבה נזק בטווח המיידי.
מבחינה משפטית, המבקשת טענה כי הרשם קבל החלטה שרירותית בלא להפעיל שיקול דעת באיזון בין אינטרסים. החלטתו של הרשם אף אינה מנומקת דיה. ההחלטות הראשונות של הרשם (אלה שנמסרו למבקשת טלפונית) לא היו מנומקות, והרשם אף שינה את החלטותיו חדשות לבקרים. עוד נטען כי הרשם פגע בעיקרון השקיפות כאשר "פיזר את החלטותיו שלא בכתב ולא בצורה מתועדת".
המבקשת טענה כי זכות השימוע שלה נפגעה בצורה דורסנית על ידי הרשם, וכי למעט ההחלטות השניה והשלישית (שהתייחסו לשינוי השם הלועזי של המבקשת) - יתר ההחלוטת אינן מידתיות. זאת משום שמשמעות ההחלטה היא איבוד פוטנציאל של לקוחות בארץ ובעולם, אבדן מוניטין, מול תועלת מינורית אם בכלל למשיבה, משום שהמבקשת והמשיבה אינן עוסקות באותו תחום בדיוק, ומשום שלא מדובר במוצר מדף בו דמיון בשם מעלה חשש להטעייתו של ציבור תמים.
המבקשת טענה כי הרשם היה צריך לבחון את תלונת המשיבה לפי המבחן המשולש, וכי החלתו של מבחן זה מעלה כי לא היה מקום לקבל את התלונה. לגישתה, מאזן הנוחות נוטה בירור לכיוון קבלת הבקשה, הותרת ה"סטטוס קוו" על כנו.
טענות הרשם
הרשם השיב לבקשה. לטענתו, עתירתה של המבקשת הוגשה בשיהוי, ויש לדחות אותה מטעם זה בלבד. המבקשת בעתירתה המתוקנת תוקפת למעשה את החלטת הרשם מיום 12.3.12, אף שהיא מבקשת לכאורה לתקוף את מכתב הרשם מיום 19.6.12. לכן העתירה המתוקנת שהוגשה ביום 12.7.12 הוגשה כ-4 חודשים לאחר החלטת הרשם הנתקפת בעתירה. הרשם אף טען כי העתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, משום שנמסרו בה לבית המשפט עובדות שאינן מדויקות ביחס למהותה של ההחלטה הנתקפת במסגרת העתירה.
עוד נטען, כי החלטתו של הרשם היא מידתית, וכי היא ניתנה בהתאם לסמכויות המוענקות לרשם מכוח החוק. הרשם בחן את תלונת המשיבה בלב פתוח, על פי עקרונות ה"מבחן המשולש" ולאחר שנתן לצדדים הזדמנות נוספת להשמיע את דברם, הכול כמפורט בהחלטתו מיום 12.3.12.
הרשם הוסיף, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת שינוי שם העותרת. לגישתו, אף בית המשפט קבל את העמדה כי למשיבה נגרם נזק מאי שינוי שמה של המבקשת.
הרשם טען כי הליך מכוח ס' 29 לחוק החברות, מתנהל בפני הרשם ללא קיום הליך של שמיעת עדים, חקירות וכד', אלא על סמך קבלת גרסאות כתובות של הצדדים בלבד. לגישתו של הרשם, הרקע להחלטתו היה תלונתה של המשיבה מיום 22.10.09, הוא בחן את שמות החברות על פי המבחן המשולש (מראה וצליל, סוג הסחורה, חוג הלקוחות ושאר הנסיבות), והגיע למסקנה כי שמה של המשיבה דומה לשם המבקשת כדי להטעות. זאת משום שקיים דמיון במראה ובצליל; תחום העיסוק של החברות הוא דומה וכך גם קהל הלקוחות שלהן; לא ניתן לקבל את המסקנה לפיה המקור לשם המבקשת הוא במילה היסק (כך מנקדת המבקשת את שמה) משום שאין הסבר רציונאלי לבחירת השם הזה בחברה שעוסקת בתחום האבטחה.